יום בירושלים העקבות סיפורים שנאספו עם הזמן
ליד שער יפו עומד מלון אימפריאל, מפעילה אותו משפחת דג'אני כבר עשורים לא מעטים, בעלת הנכס היא הפטריארכיה היוונית שלה נכסים רבים נוספים כולל שטחים שעליהם עומדים בית הנשיא ובית ראש הממשלה.
אירינאוס שהיה הפטריאך מכר חלק נכבד מנכסי הקהילה היוונית אותודוכסית לגורמים שונים שמקום פעילותם באיים הקרביים.
אחד מהקונים שאיתם עשה הפטריאך עסקים כביכול הם עמותת עטרת כוהנים שקונה נכסים בירושלים כדי לשמרם בבעלות יהודית.
אך הקהל הנוצרי שמרכיב את הקהילה היוונית ברובו ערבי וחלקו הלא מבוטל מגדיר עצמו כפלסטנאי.
אירינאוס הודח מתפקידו למרות שטען שלא ידע על העסקאות ובמשך 14 שנים היה כלוא בחדרו ולא יצא ממנו, אם יצא לא יוכל לחזור.
תצפית גגות ממחישה כמה קרובים מוקדי החיכוך אחד למישנהו, מאות מטרים בלבד מפרידים בקו אווירי בן כיפת הסלע, מסגד אל אקצה, בית כנסת החורבה וכנסית הקבר.
כנסית הקבר, המקום המקודש ביותר לנוצרים, כאן נצלב, נקבר וקם לתחיה המשיח ישוע.
אבל גם כאן לא נפקד מקומם של החיכוכים בן הזרמים הנוצרים לבן עצמם…
הכנסיה שייכת לשישה זרמים שונים ואלו מיתקוטטים בניהם על שטח, זמן פעילות, הצבת אמצעים ואביזרים.
החיכוך בן מאות השנים הובא כבר לשיפוטו של הסולטן העותמני שחטף קריז והכריז על פריז ! סטטוס קוו, מה שהיה הוא שיהיה ואותו מצב נשמר בקפדנות עד היום.
הנזירים האתיופים בקומה העליונה חיים במבנים מטים ליפול, עם צנרת מים חלודה וקווי חשמל מאולתרים, כי הם אינם יכולים לשפץ או לבנות עקב ההתנגדות של השכנים הקופטים.
שער הכנסיה עשוי עץ כבד בעל שני בריחים, המפתחות אינם בידי הנזירים המתגוררים בכנסיה, אלא שתי משפחות מוסלמיות, ג'ודה ונוסייבה.
נציג האחת מגיע עם המפתח, מוסר אותו לנציג המשפחה השניה. זה פותח את הבריח התחתון, ולאחר מכן מוצא לו סולם המועבר דרך חרך בשער העץ, והוא עולה כדי לפתוח את הבריח העליון.
כשירד יחזיר את המפתח לנציג שהביא לו אותו.
מכאן צעדתי לנקודת הסיום עם קפה וקוראסון בארומה.