בחמישי האחרון הצטרפנו כהרגלנו לטיול עם קהילת הבייק פקינג הישראלית לטיול בשפלה והרי יהודה.
בחמישי בצהריים פרקנו את האופניים ברכבת מזכרת בתיה, האוויר היה חמים, והתחלנו לרכב דרומה בין כרמי היין, ענבים לבנים ושחורים תלויים רגע לפני הבציר, בנוסף שדות קישואים, בזיליקום וחממות.
קצת לפני גדרה עברנו בסמוך למפעל בטון שכדי למנוע את אבק המשאיות משקה את הדרך, אמנם האבק כנראה מופחת אבל שפכי הבטון זורמים לכל עבר, עברנו בזהירות והמשכנו דרך מושב בית חלקיה אל עין יובל בנחל תמנה, יש ערוץ, אבל מעיין אין.
מזרחה משם פגשנו בעדר אנטילופות ענקיות בשם איילנד קאנה בונגו, אלו הובאו לכאן ע"י צה"ל שוייכו למדור אוכלי עשב בצבא, הוחתמו לשירות קבע, ופיתחו קריירה צבאית של כיסוח עשב בבסיסי הצבא השונים.
בכניסה לבית שמש עצרנו בתחנת הדלק לארטיקים ושתיה קרה, משם לנחל שורק, נחל יפיפה שכנראה נידון להזרמת שפכים מכל סוג ובכל אופן, המוטיב המרכזי- מסריח.
דרך מחצבות הר טוב טיפסנו מעלה מעלה להרי יהודה עד לשמורת מערת הנטיפים, עליה שעלתה בזיעה מרובה, אבל האוויר התקרר עקב השעה והעליה בגובה הקל במקצת, ואם תוסיפו את נופי השפלה ומישור החוף עד נמל אשדוד , אז היה שווה.
מהשמורה המשכנו מעל גדות נחל שורק בדרכים די מוצלות עם עצי קטלב, אלה, ואורנים אל מושב בר גיורא ובר בהר.
בזכות המסעדה שהיתה פתוחה והאכילה אותנו בפסטה ופיצה הכתרנו את הרכיבה עד כאן כמוצלחת-עובדה, הגענו לבר בהר בזמן.
המשכנו בחשכה דרך סינגל בין העצים אל מבוא ביתר, כאן התגלתה תקלה קלה, תיק הכידון הורכב במתקן גבוה מדי ואלומת הפנס נעצרה בו, עצירה, מפתח הלן וכמה דקות הניבו את הפיתרון, והגענו אל תחנת הדלק במבוא ביתר כדי להצטייד בעיקר במים ונוזלים ממותקים, משם כמה דקות רכיבה נוספות אל עין קובי, אוהלים, שקי שינה ותגלית מופלאה, הברזיה עובדת, מה שאפשר לשטוף את הראש אחרי יופ עם הרבה זיעה.
בבוקר קמנו לאחר ליל מדורה וחברותא ורכבנו בחזרה אל תחנת הדלק, קפה ומאפה עוזרים להתחלה טובה של יום חדש.
רוכבים לכיוון בית עיטאב סמוך לבר גיורא, גולשים דרך היער אל נחל אזן, בדרך מסיבה בסיומה, כמה צעירים עדיין רוקדים, כמה יושבים בצל העצים ולא מעט ישנים ברכבים בשלל תנוחות מוזרות.
מנחל אזן ממשיכים אל נחל זנוח, חולפים על פני בית שמש מדרום, כאן בשפלה נהייה חם, חולפים על פני קיבוץ נתיב הל"ה, עוברים מעל תחנת הלוויינים בעמק האלה שהיתה ונשארה כפלא גדול בזיכרונות ילדותי והגענו אל צומת האלה.
המשכנו לאורך נחל האלה, במושב שדות מיכה חיפשנו למלא מים, אך לא מצאנו ברז והמשכנו לעבר יער חרובית, קצת בסינגל חרובית וקצת בדרכי היער, לקראת היציאה זהינו במפה ברז מים נוסף ביער חרובית, מצאנו את הנקודה, את הברז, אבל מים…איין.
רכבנו מתחת לתל עקרון וסטינו מעט מהמסלול לתוך מושב בית חילקיה במטרה להגיע לצרכניה, איש נחמד אמר לנו שהצרכניה עמוסה בשעות אלו ואם חפצנו במים קרים יש בדרך את ברד הכפר, אז רכבנו אל ברד הכפר, כמה מתקני ברד ומכונת גלידה תחת גזיבו גדול על דשא סינטטי, אבל אין מוכר.
דפקנו על דלת הבית הסמוך, יצאה אימו של היזם שהלך לעבוד במקום, הראתה לנו איך מפעילים את המכונה, אכלנו גלידה שריעננה אותנו, מילאנו מים ויצאנו להמשך -15 הק"מ האחרונים בחזרה לרכבת.
מסלול יפיפה, אוכל טעים, אנשים נחמדים ומעניינים, חבורה נהדרת ללילה, וחוויית רכיבה משובחת על פני כמאה ועשרה ק"מ.
Webtopus בניית אתרים
