ההזדמנות לטייל בירושלים הגיעה אלי די במקרה, אבל אם נותנים לך תיקח, אז לקחתי.

התחלתי בתצפית ימין משה מעל טחנת הקמח, שהקים בונה ויוזם השכונות מחוץ לחומות, משכנות שאננים וימין משה, סר משה מונטיפיורי.

במקום מוצג גם שיחזור המרכבה, פעם היתה כאן המרכבה המקורית אלא שהיא נשרפה ולכן שוחזרה.

ירדתי במדרגות השכונות ועליתי אל שער יפו בכניסה לעיר העתיקה.

כמובן שעל זיכרון ילדות כמו בייגלה וזעתר אי אפשר לוותר כ"כ בקלות.

המשכתי לתוך העיר העתיקה ודרך סמטאות הרובע היהודי אל הגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון ירושלים.

בתוך הגן הרחוב שנמשך לרגלי הכותל המערבי, קשת וילסון שחיברה את רחבת בית המקדש אל העיר העליונה בגשר אדיר ממדים, וחור בקיר הפינתי של הכותל המערבי והדרומי שאליו מאמינים המוסלמים קשר מוחמד את סוסתו המכונפת אל בוראק, לציון המקום הקימו המוסלמים את המסגד הקיצוני, אל אקצה.

נכנסתי אל רחבת הארמון האומאי, שושלת השליטים המוסלמים הראשונה בארץ ישראל.

עוד טיפוס רב מדרגות למגדל התצפית ממנו רואים את הרובע היהודי, ישיבת הכותל, הר ציון, כנסית הדור מציון, כנסית התרנגול, גיא בן הינום, ארמון הנציב, ג'בל מוכבר, שכונת השילוח, כנסית העליה והר הזיתים.

ירדתי אל הרחבה המובילה אל שערי חולדה, השערים הדרומיים של בית המקדש.

לפני המדרגות מספר גדול מיקוואות טהרה שנועדו לספק את האפשרות להטהר להמוני עולי הרגל בדרכם למקדש.

את החזרה לשער יפו עשיתי דרך השוק ברובע המוסלמי אל שער יפו, ומשם ברכבת הקלה לספוג קולינריה ירושלמית בשוק מחנה יהודה.