אברכי הנינג'ה / מאיר שלו

"בימים אלה יוצאים תלמידי הישיבות החרדיות לחופשת הקיץ, וכל מי שעיסוקו בחילוץ והצלה נכנס לכוננות על. האברכים, שמשנה תמימה צוברים בגופם הורמונים שאין להם פורקן, מתעלמים מאיסורי רבניהם בכלל ומן השכל הישר בפרט, וחסרי כל ניסיון והכשרה הם נוהגים כמו מטורפים במשעולי ארצנו, תועים בדרכים, גולשים מצוקים וטובעים בתעלות. וכאן נכנס לתמונה ידיד הוותיק גרשון. גרשון, זאת לדעת, כבר עבר את כל שבילי הארץ ברגל, ברכב ובג'יפ. הוא מכיר כל גב ושיח, חרק ובעל כנף ומדי פעם הוא מזעיק אותי להצטרף אליו לאיזה אירוע מיוחד: לרחרח בצוותא גללי נמרים בנחל צאלים, להקליט שיחות של חלמוניות או לצפות בפריחת החרדונים במכתש זה או אחר. בקיצור, לפני כמה ימים גרשון סחב אותי לרמת חבר למסע כומתה של ירבועים, ואחרי האירוע חיפשנו לנו מקום נאה לארוחה. ישבנו על מדרגות סלע באחד הקניונים, נהנים מקרירותם שך כתלי האבן ומסלט הירקות הרענן, המשופע בעלעלים הנוראיים של ימלוח הישימון שגרשון מתעקש להוסיף לכל מאכל. והנה, ללא כל התראה מודמת, חלף ליידנו בצווחה רמה גוש שחור לבן, שצנח והתגלגל במדרון, מלווה בדרדרת סואנת של אבנים. "מה זה היה?" שאלתי. "אברך מצוי", אמר גרשון, בצע מן הלחם וניגב בשקידה רבה את המיץ של הסלט. "עכשיו זאת עונת הצניחות שלהם". קמתי כדי להביט. אבל גרשום הניח יד כבדה על כתפי והושיב אותי בכוח. "תזהר", אמר, "בדרך כלל הם עפים בזוגות". ואכן, מייד נשמעה זעקה: "אוי ויי געוואלד!" ואברך שני צנח ונעלם מעבר שפת הסלע. "יצורים מאד מעניינים", אמר גרשון. "אנדמיים לישראל. בתקופה הזאת הם יוצאים לחופשה ולא תאמין באיזה מצבים אנחנו נתקלים בהם. יש כאלה שהולכים לאיבוד, יש כאלה שמתייבשים שלא לדבר על כך שהם היונק היחידי שמסוגל לטבוע בשלולית בעומק של 15 סנטימטרים". "נראה לי שהם שווים מחקר רציני", אמרתי. גרשון חייך: "לפני כמה שנים הצמדנו לאחד מהם משדר, התברר לנו שבסוף הקיץ החרדים הזכרים הצעירים נתקפים בדחף מסעות בלתי מרוסן, מתאגדים בלהקות קטנות, עוזבים את הביוטופ הקבוע שלהם ויוצאים לנדודיהם". "אנחנו מדברים על חסידות או על חסידים?", תהיתי. "על חסידים", אמר גרשון, "חסידות יודעות לנווט". גמרנו לאכול, ארזנ את התרמיים וירדנו אל האברכים. גרשון נתן להם מים, העמיד אותם על הג'יפ והסיע אותם אל הכביש הקרוב. "בפעם הבאה אל תצאו לדרך בלי מפה", הוא אמר. "לשם מה מפה?" הם תהו. "בשביללמצוא את הדרך", אמר גרשון. האברכים אמרו לו שגם אברהם אבינו הלך את כל הדרך מארץ חורן לארץ כנען בלי מפה, ועובדה – כמו שהקדוש עזר לאברהם כך הוא עזר גם להם. "איך בדיוק"? "הוא שלח אתכם" האמת היא שעל הארגמנט האחרון גרשון התקשה להשיב, אבל מעבר לזה, וקצת יותר ברצינות, ומכיוון שפה ושם מתרחשים גם אסונות, כדאי שראשי הישיבות ישגיחו קצת יותר על צאן מרעיתם, או לחילופין, יתנו את דעתם לכך שגם בסקטור החילוני יש עליות מפלס של הורמונים, אבל אצלנו פותרים אותן באופנים פשוטים יותר ובלי להטריד צוותי חילוץ.